בשבוע האחרון כתבתי קטע אישי על כך שבתי הבכורה בו, מעולם לא פגשה ביודעין את אביה הביולוגי.
זה הופעל על ידי האפשרות להיפגש איתו בפעם הראשונה בזמן שלא יכולתי להיות איתה.
אולריקה ג'ונסון, עם התינוק בו בשנת 2002, אומרת שהקטע שכתבה על כך שבתה הבכורה מעולם לא פגשה את אביה הביולוגי עוררה רגשות רביםקרדיט: תמונות קרוז
היום בו, בת 20, משתפת את רגשותיה כשאמא אולריקה חושפת 'זו הפעם הראשונה ששמעתי אותה משתפת את מחשבותיה ורגשותיה הפנימיים'קרדיט: ulrikajonssonofficial / אינסטגרם
וזה העלה שלל רגשות וזיכרונות מהעבר. המאמר זכה לתגובה עצומה.
היו לי אנשים שיצרו איתי קשר מנקודות מבט שונות ובמצב דומה או אותו דבר כמו הבת שלי ואני, שמצאתי מאוד מרגש.
אני מבין שזו תופעה שכיחה יותר משחשבתי והרבה ילדים והורים עברו את אותה חוויה או דומה.
בשבילי ובבו, זה היה תהליך קתרטי. למעשה, זו הפעם הראשונה ששמעתי אותה משתפת את מחשבותיה ורגשותיה הפנימיים. הנה מה שיש לה לומר…
מאת Daughter BO, 20
שמי הוא בו ג'ונסון, אני בן 21 בנובמבר ומעולם לא פגשתי את אבי הביולוגי ביודעין.
בשבוע שעבר, אמי אולריקה כתבה מאמר לעיתון זה על איך אני עובד ביוון ואבי הביולוגי ימצא את עצמו באותו האי כמוני בעוד כמה ימים.
היא תיארה את החרדה שלה בגלל זה. המאמר זכה לתגובה גדולה ורציתי להעמיד גם את הצד שלי ואת הניסיון שלי.
כשאני כותב את זה, אני מוצף דמעות. אמי תמיד הייתה פתוחה לדבר על המצב הזה - איך מערכת יחסים בעברה הובילה ליצירה שלי וכל מה שקרה בשני העשורים האחרונים.
ובכל זאת, זה משהו שהתקשה לי להרגיש מחובר אליו.
אני חושב שהייתי בערך בן שמונה כשאמא הושיבה אותי לדבר על זה. היא הייתה נשואה וכבר ילדה - אחי, קמרון - לפני שנולדתי.
כשאני כותב את זה, אני מוצף דמעות.
בו ג'ונסון
אחר כך התחתנה שוב כשהייתי בת שלוש והייתה לי אחותי הצעירה מרתה. לשני האחים שלי היו אבא שלהם, וכפעוט, התקשרתי לאבא של קמרון, ג'ון טרנבול, אבא כי ככה קרא לו קמרון. הוא היה כל כך טוב אלי, ואמא שלי הפכה אותו לסנדק שלי.
ג'ים קארי המשרד
הייתה לי גם דמות אב בבעלה השני של אמא, לאנס. אז כשהשיחה הזו עלתה בגיל שמונה, האמת שלא ידעתי מה לעשות עם זה.
'להישאר בחוץ'
אני מדבר על כך שיש לי אבא ביולוגי כי זה רק דבר גנטי בעיני. לא הצלחתי ליצור קשר רגשי. קצת התבלבלתי מההסבר של אמא בגלל הגיל שלי ואני זוכר שיצאתי לשחק מיד אחרי שלא היה לי מה להגיד.
אולי הייתה תחושה קלה של להישאר בחוץ - אני לא יודע איך אבל זה פשוט קרה.
איך תוכל להיות מוכן שאומרים לך שיש לך אבא אמיתי איפשהו בעולם, אי שם בעבר או בהווה?
זה לא משהו שמלמדים אותך להתמודד איתו בבית הספר. אני מתאר לעצמי שזה חייב להיות איך שזה מרגיש שאומרים לך על אימוץ. זו ההשוואה היחידה שאני יכול להסיק. ואני בטוח שיש הרבה ילדים בחוץ שצריכים לעבור דבר דומה.
מעולם לא דיברתי עם חברי על המצב - בהתחלה מכיוון שהייתי כל כך צעיר אני מניח אבל בסופו של דבר הרגשתי מאוד מסודר. הייתה לי משפחה נהדרת - היינו חזקים, קרובים ומוצקים. מדי פעם אמא הייתה נכנסת אלי ושואלת אם אני רוצה לדבר.
בשלב הזה היא הייתה משתמשת בשמו, מרקוס, כדי לנרמל את הדברים, אני חושב. היא הייתה שואלת אותי אם אני רוצה לראות תמונות שלו, ולמען האמת, לא הייתי כל כך מבולבל.
היא אכן הראתה לי זוג ואני יכול לומר בכנות שלא הרגשתי דבר כשראיתי אותם. היא יכולה היה להראות לי זר.
פשוט לא הרגשתי שום חיבור וגם לא תככים אמיתיים שאולי יישמעו מוזרים, אבל אני מאמין שזה בגלל שהייתה לי ילדות כל כך מסודרת שלא הייתה כמיהה אמיתית לאותו חלק חסר. מה שלעולם לא עשיתי היה לשאול את אמא על מערכת היחסים שלהם ומה קרה - איך ומה השתבש.
איך תוכל להיות מוכן שאומרים לך שיש לך אבא 'אמיתי' איפשהו בעולם, אי שם בעבר או בהווה?
בו ג'ונסון
אני צריך להסביר, נולדתי עם לב מולד בשם Double Inlet Left Left, שאובחן כשאמא הייתה בהריון.
נאלצתי לעבור ניתוח אחד סגור ושני לב פתוח עד כה. בגלל זה, ומכיוון שעברתי את זה עם אמא לבד, הקשר שלנו חזק להפליא. ברור שדבקתי בה להישרדות והיא בוודאי נאלצה לסבול כל כך הרבה - הרגשתי כל כך הרבה פחד והרגשתי כל כך בודדה שהחיבור שלנו בלתי ניתן לשבירה לחלוטין.
זה מרגיע ומטריף לחשוב שאמא מעולם לא דיברה אלי רע על מארקוס. היא הייתה רק עניינית בנושא. מה שבאמת מוזר הוא שרק כשמצאתי את עצמי בקורפו הקיץ, מטפלת למשפחה, נתקלתי באוטוביוגרפיה שלה כנה על המדפים שלהם. קראתי את הפרקים עלי ומה קרה.
זה גרם לי לבכות בעיניים כי האדם הזה פשוט עזב. איך הם יכלו לעזוב אותנו? באמת שלא היה לי מושג מה עליה לעבור. כל הביקורים בבית החולים, כל ניתוחי הלב המסכנים חיים, מדאיגים כשהייתי חולה. אני לא יכול לדמיין איזו חרדה היא נשאה כל השנים בכוחות עצמה.
מדי פעם תהיתי לגבי מרקוס. למה הוא עזב? האם אמא ואני לא היו מספיק טובים? למה שיהיה לך ילד ולא תפקיד בחייו?
בחרתי באומנת כקריירה (אמא אומרת שתמיד הייתי אמא קטנה לכולם) ואני אוהב את הילדים שאני נתקל בהם. אז אני מוצא את זה בלתי אפשרי לדמיין איך אתה יכול להביא ילד לעולם אך לא להיות בחייהם - לא להרגיש את סוג האהבה שעושה להם מקום בחייך.
איך אפשר ללדת ילד איפשהו בעולם ולא לרצות להיות קרוב אליהם? מרקוס תמיד חי בחו'ל - הוא גרמני ותמיד עבד באתרי נופש ברחבי העולם, למיטב ידיעתי. ובכל זאת, תהיתי אם הוא חשב עליי ובעיקר, אם אי פעם הרגיש אשמה על כך שלא היה בחיי.
לאמא לא היה איתו קשר קבוע. מדי פעם הוא שלח לה מייל כדי לומר היכן הוא מוצא את עצמו. היא אומרת שהיא רצתה את זה מכיוון שאם בכל שלב רציתי לפגוש אותו, היא רצתה להיות מסוגלת ליצור איתו קשר. אבל לא עשיתי.
'הרבה רגשות שאני צריך לעבד'
הייתי בערך בן חמש כשאמא הכירה את בעלה השלישי, בריאן מונה. הרגשתי איתו קשר פנימי מיידי - דבר שמעולם לא הרגשתי קודם. קבענו קבוצה טובה והוא לקח פסק זמן בשבילי. הרגשתי שאני שייך אליו. במבט לאחור עכשיו, אני חושב שתמיד הרגשתי צורך להיות רצוי ואיכשהו להרגיש שלם. כשהייתי בן 13, לא הצלחתי להוציא את הראש מהרעיון שאוציא את ברי כאבי האמיתי.
למעשה שאלתי את אמא על הרעיון שהוא יאמץ אותי. הייתי צריך לשאול אותה קודם כי הייתי מבועת אם הוא ידחה אותי אז אף אחד לא ירצה אותי כבת. כששאלתי אותו, הוא החלים ושנינו המומים. אבל תהליך האימוץ היה קשה. כצפוי, עובדים סוציאליים ופקידים מתערבים וזה תהליך שלוקח זמן.
היו הרבה ניירות והרבה פגישות וראיונות. הדבר שהכי הרגיז אותי היה שאבי הביולוגי יצטרך לתת הסכמה - למרות שהוא לא הכיר אותי ואפילו לא היה מספיק זמן כדי להעלות את תעודת הלידה שלי. זה הרתיח אותי קצת ואני יודע שאמא הייתה עצבנית. היא ידעה שזה מה שאני רוצה והרעיון שהוא יכול לגזול אותו היה הרסני.
אימא יצרה איתו קשר והסבירה שהיא מרגישה שהיא רוצה לסדר את העניינים למקרה שיקרה לה משהו - אם/כשהיא תמות.
הוא השיב שאם זה משמח את בו, אז כן. האימוץ ניתן בבית העירייה באוקספורד ב -26 ביוני 2014. לבסוף הרגשתי שיש לי אדם לגיטימי שאוכל לקרוא לו אבא. לקחתי את שם המשפחה שלו כששמרתי על אמא: ג'ונסון מונה. לפני כמה שנים, מרקוס התחבר אלי בפייסבוק. סיפרתי לאמא מיד והיא שאלה איך זה גרם לי להרגיש.
שוב, לא הרגשתי כלום. אבל היינו מחליפים את המסר המוזר, כמו מכרים מנומסים. היה קשה להרגיש חיבור. ואז, לפני מספר שבועות, הוא הודיע לי שהוא יהיה בקורפו במקביל אלי ושאל אם אני רוצה לפגוש אותו. זה נתן לי תחושה לא טובה בבטן כי תהיתי איך זה ירגיש ומה אפשר להגיד.
אני יודע שיהיה לי קשה להתמודד עם הגבר שלדעתי הכניס את האדם שאני הכי אוהב בעולם, את אמא שלי, לכאבים ולכאבים הכי גדולים.
בו ג'ונסון
והכי גרוע, לא הייתה לי אמא לצידי וזה הפחיד אותי. אין לי רגשות כועסים כלפיו בגלל כל מה שהוא עשה לי. אבל יותר כי אני מרגיש שהוא גרם לאמא שלי כל כך הרבה כאב, במיוחד בכל אותם זמנים מדאיגים שבהם הייתי גרוע. בהזדמנות זו, החלטתי לא להיפגש.
אני חושש שזה יפתח פחית תולעים לי ולאמא, למרות שהיא תמכה לגמרי אם זה מה שרציתי. אני מאמין שאני כן רוצה לפגוש אותו בשלב כלשהו אבל כשזהו אני לא יודע.
יש הרבה רגשות שאני צריך לעבד כי אני יודע שארצה לשאול אותו: איפה היית ב -20 השנים האחרונות של חיי?
אבל אני יודע שיהיה לי קשה להתמודד עם הגבר שלדעתי הכניס את האדם שאני הכי אוהב בעולם, את אמא שלי, לכאוב ולפגוע. מה שהבנתי, ואולי מה שתמיד ידעתי, הוא שדם לא הופך מישהו למשפחה.
אני רואה בריאן כאבא שלי - הוא עשה בשבילי יותר ממה שהרבה אבות ביולוגיים עשו. פניתי גם לאחי, קמרון, בן 26, לתמיכה והכוונה לאורך שנים.
כך שאין כרגע מקום למרקוס בחיי. אבל אני יודע שיגיע היום שבו ניפגש וזה גורם לי לעצבים ומלא ציפייה. אבל כל עוד יש לי את אמא לצידי, אני חושב שאצליח להתמודד עם זה. אני פשוט לא מוכן כרגע.
בו אומרת על הפגישה עם אביה הביולוגי 'אני חוששת שזה יפתח פחית תולעים לי ולאמא, למרות שהיא תמכה במלואה'אשראי: ITV
אולריקה מעולם לא דיברה על מרקוס ושאלה בקביעות את בו אם היא רוצה לראות תמונות שלו אבל הבת מגלה 'לא הייתי כל כך מבולבלת'אשראי: חדשות קבוצת העיתונים בע'מ
אולריקה עם אביו הביולוגי של מרקוסאשראי: תכונות רקס
אולריקה ג'ונסון מודה בהפרת כללי התרחקות חברתית כדי לחבק חברים לאחר 'סיכון מחושב' כשהיא חושפת תגובה רעה לנגיחה שנייה